סיידא נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים. נסיבותיה התבררו גם בת.א. 10038/08 שבו נדונה תביעה בגין הנזק לרכוש באותו אירוע. התובע חנה ברח' הרצל בר"ג, והתכוון לצאת ממכוניתו. הוא פתח מעט את דלת מכוניתו ומכונית חולפת פגעה בדלת ושתי המכוניות ניזוקו. התובע טוען, שהוא נפגע בגופו. בחקירתו הנגדית התבקש להסביר מדוע לא אמר לנהג המעורב בתאונה שסבל פגיעת גוף כלשהי. הסברו היה שכמעט ולא דיבר עם אותו נהג אחרי התאונה, הנהג האחר שאל אותו אם הוא בסדר והוא אישר שכן.

בתוך שעה מהתאונה הגיע התובע לחדר המיון בבית החולים איכילוב. שם תועדו תלונותיו כדלקמן: "מתלונן על כאבי צוואר, שורש כף יד ימין וסחרחורת". בבדיקה נמצאו בצווארו "תנועות מלאות עם כאבים". האבחנות היו וויפלש וחבלה לפרק יד ימין. התובע הצהיר שכאביו ומגבלותיו החמירו בהדרגה. הוא עבר טיפולים רבים ונזקק לעזרה מקרוביו במטלות הבית.

האורטופד ד"ר יורם אנקשטיין, הבחין בחוות-דעתו בין תלונות שונות של התובע. באשר לתלונה על כאבי גב תחתון, ציין שהיא אינה קשורה כלל לתאונה, שכן התיעוד הראשון שלה הופיע כחצי שנה אחרי התאונה. עוד ציין כי יש תיעוד ישן של תלונות בגין כאבי גב תחתון משנת 1993, ואחרי שתי תאונות דרכים אחרות, בשנים 2004 ו – 2005. באשר לתלונה על כאבי צוואר, מצא המומחה כי תלונות זהות תועדו אחרי 4 תאונות דרכים נוספות בשנים 1993, 2000, 2004 ו –2005. טווח התנועות בעמוד השדרה הצווארי אצל התובע נמצא מלא, נראו בו שינויים ניווניים קלים אשר אינם ניתנים לייחוס לתאונה. המומחה הכיר בקשר הסיבתי בין כאבי הצוואר לתאונה, כשנגרמה החמרה של מצב קודם, אך קבע שלא נותרה לתובע נכות אורטופדית בעקבות התאונה.

בחוו"ד ד"ר אנקשטיין לא מצאתי כל תיאור של התאונה עצמה, או דיון בשאלה האם בכלל יתכן שבנסיבות העובדתיות של התאונה יגרמו לתובע הפגיעות שלהן הוא טוען. הנתבעת טוענת שהתובע הציג בעקביות את התאונה באופן מגמתי ומטעה על מנת להקנות סבירות לטענתו שנפגע בה פגיעה ממשית. לטענתה עשה התובע הכל כדי ליצור רושם שנפגע בעת שמכוניתו היתה בתנועה ולא בעת עמידה. בסעיף 2 לכתב התביעה נכתב "נהג התובע ברכב ... לפתע רכב זר פגע." בתצהיר תשובות לשאלון (תשובה 51): "נהגתי ברכבי... במהלך חניית רכבי, נכנס בי בעוצמה רכב אחר..." במכתב ששלח בא-כחו לחברת הביטוח נכתב: "נסע התובע..." בדף מגליון חדר המיון שהשמיט התובע מהחומר הרפואי שהגיש (נ/5) נכתב "בזמן שנהג". במסמכי קופ"ח מופיע נוסח זהה: "היה מעורב בתד נהג ברכב ורכב שני פגע ברכבו". לא מצאתי אפילו מסמך אחד שבו תוארה התאונה כפי שבאמת קרתה. משהוצגה שאלה ברוח זו לתובע לא חולצה ממנו תשובה מניחה את הדעת לדבר.

בחוו"ד ד"ר אנקשטיין נכתב: "מר סיידא העיד בפני כי לא סבל עובר לתאונה מכאב צוואר או גב תחתון". כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית נרשמה מפיו תשובה זו: "מעולם לא ניגשתי לרופא ואמרתי לו שאני סובל מסחרחורות כאבי צווואר וגב תחתון. גם גב תחתון אני מעולם לא התלוננתי. למיטב ידיעתי, ואני בטוח גם, מעולם לא היו לי בעיות בגב תחתון" (ההדגשה שלי – י.ב.). בענין זה ברור שהתובע לא אמר אמת. בפרק "היסטוריה רפואית" מפרט ד"ר אנקשטיין מקרים רבים מעברו של התובע שבהם התלונן וטופל בגין כאבי גב תחתון וצוואר. חשיבות הענין בעיני היא בעיקר בכך שהוא פוגם אנושות באמינות העדות.

יהיו כוונות התובע כאשר יהיו, לא מצאתי תיאור של דרך התרחשות הפגיעה בגופו, לא בכתב התביעה, לא בתצהירו, ולא באף אחד מהמסמכים הרפואיים או המשפטיים הנוגעים לתאונה. לשווא חיפשתי תיאור כגון "גופי טולטל קדימה ואחורה בעוצמה, הרגשתי שצווארי נתפס" או דברים דומים (שאותם נזכר התובע לומר – מיוזמתו – בעת חקירתו הנגדית). בהתחשב במנגנון הפיזיקלי של התאונה אני מייחס לדבר משמעות רבה.

אלה העובדות: התובע פתח את דלת מכוניתו, פתיחה קטנה למדי. מכונית חולפת פגעה בדלת. על עוצמת הפגיעה ניתן ללמוד מהמהירות המשוערת שבה נסע הרכב הפוגע. התובע סיפר שהפגיעה ברכב הפוגע היתה בצידו הימני – בכנף ובשתי הדלתות. הוא הסביר, שחלק מהנזק נגרם אגב הפרדת המכוניות, אחרי התאונה. לדברי התובע, הפגיעה ברכב הפוגע בעת ההתנגשות עצמה, היתה בכנף הימנית ובדלת הימנית עד לידית. מהתצלומים נ/ 3 – נ/ 4 ניתן להעריך שאורך פגיעה זו הוא בערך מטר. עם עצירת המכונית הפוגעת נותרו המכוניות צמודות.

בתחילת הפגיעה היתה המכונית הפוגעת בתנועה במהירות כלשהי. לאחר נסיעה של בערך מטר, היא הגיעה לעצירה מוחלטת, עקב התנגדות הדלת שנפגעה ופעולת הבלמים. ממילא ברור, שבעת תחילת הפגיעה בדלת מכוניתו של התובע היתה המכונית הפוגעת בנסיעה איטית מאוד. ראוי להוסיף: בניגוד לרושם שעלולים לקבל אנשים שבפניהם לא תוארה התאונה (למשל, הרופאים) התובע לא ישב במכונית שנפגעה מאחור. שקול הכוחות שפעל על מכוניתו פעל משמאל לה – ורוב האנרגיה שהשתחררה עקב התאונה (שמתחילה לא היתה רבה) לא היתה יכולה להגיע אל גופו של התובע כלל.

לאחר שמיעת העדות ועיון במסמכים איני נותן אמון בטענות התובע. התרשמתי שמכוניתו של התובע נפגעה בתאונה קלה וסתמית והוא, בהיותו מנוסה במצבים דומים, ניצל הזדמנות וניסה להציג עצמו כמי שנפצע באירוע, בעוד שבפועל לא נגרם לו כל נזק גוף.

אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 7,000 ₪ וישיב לה את הסכום ששילמה למומחה, ד"ר אנקשטיין בסך 4620 ₪.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח שבט תש"ע, 02 פברואר 2010, בלשכתי, העדר הצדדים.